עורך דין תאונות דרכים

נושא תאונת הדרכים מוסדר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים”). חוק הפיצויים הינו חוק אשר מחד מיישם את עקרון העדר האשם ומגדיל בכך את מעגל הזכאים לפיצוי. הולך רגל, נהג או נוסע ברכב אשר היו מעורבים בתאונת דרכים זכאים לפיצוי בגין נזקיהם.

על פי חוק זה, כל לאדם שנפגע בתאונת דרכים ונגרם לו נזק גופני זכאי לפיצוי ואין כל רלוונטיות לשאלה מי האשם בתאונה, כך גם תאונה עצמית תחשב על פי חוק לתאונת דרכים המזכה בפיצוי על נזק גופני, מאידך יש הגבלה על גובה הפיצוי הניתן מכוח חוק זה בראשי נזק מסוימים.

החוק מגדיר תאונת דרכים כ”מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה”. החוק קובע מספר מקרים המרחיבים הגדרה זו ואשר יוכרו אף הם כ”תאונת דרכים” ומנגד קבע גם מהם אותם המקרים אשר לא ייכנסו תחת הגדרת החוק.

לא פעם בית המשפט נדרש למלאכת פרשנות שיפוטית, ובהתאם לפסיקות נקבעו מקרים נוספים אשר יוכרו אף הם כתאונת דרכים. עם זאת חשוב לציין, כי לא כל שימוש ברכב מנועי יוכר כתאונת דרכים המזכה בפיצוי.

למשל נוסח חדש של החוק פקודת רכב מנועי, תש”ל – 1970 מחייבת כי בעל הרכב או המחזיק ברכב או הנוהג ברכב חייב לרכוש פוליסה המכסה את אחריותם המוחלטת על פי חוק הפיצויים, וזאת על מנת שלנפגע נזק גוף בתאונת דרכים יהיה ממי להיפרע בגין נזקיו. מכאן, שנוסע או נהג ברכב יתבע את חברת הביטוח שאצלה עשה את ביטוח החובה של הרכב בו נסע בעת התאונה. הולך רגל יתבע את  חברת הביטוח של הרכב אשר פגע בו. במקרה שלא ידוע מי הפוגע, למשל תאונת פגע וברח תוגש התביעה כנגד קרנית שהיא שהוקמה לצורך זה פיצוי נפגעי תאונות דרכים.